2023 מְחַבֵּר: Bailey Leapman | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-20 22:47
וושינגטון - האם זה טבע או טיפוח? מדוע תרופה אחת נותנת הקלה לאדם אחד אך לא לאחר? האם זה אותו דבר לגברים ולנשים? ה"זה" הוא כאב, והמחקר מספק טיפול משפר כיצד להתמודד איתו. עם 62 מחקרים מאחוריו, ג'פרי מוגיל מאוניברסיטת אילינוי מצמצם את החיפוש אחר גנים ספציפיים האחראים לתגובתו של אדם לכאב. בנאום שבת בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לקידום המדע בוושינגטון הבירה, הוא אמר שהוא קבע שני עקרונות לגבי הקשר בין גנים לתגובת כאב:
- קיים קשר בין רגישות ראשונית לכאב לבין תגובה שלאחר מכן לתרופות שונות. עכברים הרגישים יותר לכאב יגיבו פחות למשככי כאבים, כגון מורפיום, ולהיפך. "יש להם מזל כפול, או חסר מזל כפול", אמר מוגיל.
- הגנים המעורבים שונים בזכרים ובנקבות. הבדלים בין המינים ידועים אך נחשבו רק בדרכים כמותיות. "בנוסף להבדלים הנראים בגודלם, נראה שיש הבדלים נוירוכימיים וגנטיים בסיסיים", אמר. "שניהם חשים כאב, אבל הם מגיבים אחרת, על ידי הפעלת מעגלים שונים במוח." חוקרים ומטפלים מכירים בכך ששונות משחקת תפקיד מרכזי בהערכה ובטיפול בכאב - האחרון שבהם היה תלוי בנגזרות של קליפת ערבה (אנטי- תרופות דלקתיות) ומיץ פרג (אופיודים). "אנשים חולי פרקים מנסים תרופות ללא מרשם. חלקם עובדים, חלקם לא", אמר מוגיל."זה מרמז שיש מגיבים ושאינם מגיבים. האם זה לא יהיה נהדר אם נוכל להבין למה?"
- בגלל השונות בתגובה, מדענים יודעים שחלק מהאנשים באמת מרגישים או לא מרגישים כאב כשהם מתמודדים עם אותו גירוי. "נראה שהידע הזה צריך להוביל לדה-סטיגמציה כלפי אנשים הרגישים לכאב", אמר. "יש באמת הבדלים בתגובות שלנו לכאב."
- בדיקת דם לפני הניתוח עשויה לעזור בקרוב לקבוע את התגובה הגנטית של אדם לכאב, ולאפשר את האסטרטגיה הנכונה לטיפול בכאב לאחר ניתוח.
- כאשר "כפתור נפח הכאב" נמצא, ריפוי גנטי יכול לספק "צורה טובה יותר, מועילה יותר של גן" לאזור הפגוע כדי להפחית או להעלים כאב כרוני.
מוגיל, פרופסור לפסיכולוגיה ומדעי המוח, חוקר את השונות הגנטית של כאב, באמצעות עכברים וחולדות שעורכים "מבחני זנב" במים חמים, למשל.
Mogil מצא ש-50 אחוז מהחיות שנבדקו מרגישות וגם מגיבות לכאב, בעוד ש-50 אחוז לא מרגישים אותו או סובלים אותו טוב יותר. הוא מצא הבדלים עצומים בין זנים - חלקם בקושי סובלים זאת, ולחלק נראה שלא אכפת להם כלל. חלק מההבדלים, אמר, משקפים גורמים כמו ניסיון, גיל, מתח ותזונה; חלקם מקורם בתשומות ביולוגיות גנטיות כגון מין, הורמונים ומתח; וחלקם משקפים גנוטיפ (גנים תורשתיים). "הטכניקה שלנו אומרת לנו היכן נמצא גן הכאב, אבל היא לא אומרת לנו איזה גן זה או בדיוק היכן הוא ממוקם", אמר מוגיל. "אם הגנום הוא ארה"ב, אני יודע שלתכונה גנטית מסוימת יש גן שחי באיווה שאחראי.אבל אני לא יודע איזו עיר, איזו שכונה או איזה בית. אנחנו יכולים לעשות חיפושים ממוקדים יותר. לרוב, אנחנו מתייעצים בספר הטלפונים של איווה כדי לראות אילו גנים ידועים כבר שחיים באיווה נראים מעניינים."
ספר הטלפונים הגדול - פרויקט הגנום של העכבר (כמו המאמץ האנושי, ניסיון לרצף את כל הגנום של המין הזה) - עשוי להאיץ את החיפוש, אמר. בהתבסס על מחקר עד כה ועל ההבטחה לממצאים שיבואו, אמר מוגיל שיש שלוש השלכות על ההבנה והטיפול בכאב.
Mogil בשנת 1998 קיבל את פרס John C. Liebeskind למחקר מוקדם בקריירה מאגודת הכאב האמריקנית ואת פרס Neal E. Miller New Investigator Award מהאקדמיה לחקר רפואת התנהגות. דיווח ב-Journal of Neuroscience באוקטובר 1997, מוגיל זיהה מיקום כרומוזומלי הקשור לתגובת כאב ספציפית לעכברים נקבות.
