2023 מְחַבֵּר: Bailey Leapman | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-20 22:47
לגברים הנוטים ביותר לזעם ולאלימות יש ליקויים משמעותיים באזור מוח המאפשר לרוב האנשים ללמוד רגישויות מוסריות ולהפעיל ריסון עצמי, כך הראו חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה.
המחקר מצטרף לגוף הולך וגדל של ממצאים שעשויים לאלץ את החברה לחשוב מחדש כיצד היא מתייחסת לפשע אלים, האשמה, ענישה והיקף הרצון החופשי.
"המחקר הקודם שלנו הראה שלרוצחים מורשעים - עבריינים אלימים באמת - יש תפקוד גרוע יותר בקליפת המוח הקדם-מצחית של המוח", אמר הפסיכופתולוג של USC, אדריאן ריין. במחקר שפורסם בפברואר.גיליון אחד של הארכיון של פסיכיאטריה כללית, ריין ועמיתיו מוכיחים כי חריגה גופנית עשויה לעמוד בבסיס התפקוד הירוד של הגברים האלימים והאנטי-חברתיים האלה.
נוירולוגים כבר מזמן מודעים לקשר חזק בין פגיעה בקליפת המוח הקדם-מצחית לבין רכישת שינויים אישיותיים אנטי-חברתיים דמויי פסיכופת. המחקר של ריין מחזק את הקשר הזה בכך שהוא לוקח אנשים עם נטיות אנטי-חברתיות לכל החיים ומראה שיש להם נזק פרה-פרונטלי.
קליפת המוח הקדם-מצחית היא החלק החיצוני העליון של המוח, הממוקם ממש מאחורי העיניים. חיוני בתזמור של רגש, עוררות ותשומת לב, נראה שהוא מכיל את המנגנון הנפשי המאפשר לאנשים לרסן את עצמם מלפעול על פי כל הדחפים שלהם. הקורטקס הקדם-פרונטלי נחשב כמרכזי ליכולת של ילד ללמוד לחוש חרטה, מצפון ורגישות חברתית.
21 הגברים שנחקרו אובחנו כולם עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית (APD), המאופיינת בחוסר אחריות, רמאות, אימפולסיביות, עצבנות, חוסר עומק רגשי, חוסר חרטה והתנהגות אנטי-חברתית לכל החיים.לכולם היה אישיות פסיכופתית וביצעו פשעים חמורים ואלימים.
באמצעות טכניקות הדמיית מוח, החוקרים מדדו את נפח הרקמה בקליפת המוח הקדם-מצחית. הם גילו שלגברים האנטי-חברתיים הייתה ירידה של 11 עד 14 אחוזים בנפח תאי העצב בקליפת המוח הקדם-מצחית בהשוואה לגברים רגילים - גירעון של כשתי כפיות.
ריין מציע שלוש סיבות לכך שחסרים פרה-פרונטליים עלולים לגרום לאישיות אנטי-חברתית:
ראשית, נראה שהאזור קריטי לריסון עצמי ולראיית הנולד מכוונת. "דבר אחד שאנחנו יודעים על אנטי-חברתיים הוא שהם לא חושבים קדימה", אמר ריין.
שנית, זה חיוני ללימוד תגובות מותנות - חיוני, למשל, לקישור של ילד מחשבה על מעשה פסול עם חרדה על פני עונש. "אסוציאציות מנטליות-רגשיות לא-מודעות כמו אלה נמצאות בבסיס מה שאנו מכנים מצפון", אמר ריין.
שלישית, אם חסרים פרה-פרונטליים עומדים בבסיס הרמות הנמוכות של עוררות אוטונומית של קבוצת ה-APD, ייתכן שאנשים אלה מנסים באופן לא מודע לפצות באמצעות חיפוש גירוי. "עבור חלק מהילדים," אמר ריין, "אחת הדרכים לעורר עניין היא לשדוד חנויות או להכות אנשים."
הפחתת הנפח הפרה-פרונטלי ותגובות אוטונומיות נמוכות יותר חזו APD בדיוק של 76.9 אחוזים. למעשה, הסביר ריין, הליקויים הפרה-פרונטליים והאוטונומיים היו טובים באותה מידה בניבוי אם לנבדק יש APD כמו 10 "גורמי הסיכון הפסיכו-סוציאליים" - כולל עוני, עבריינות הורית והתעללות פיזית ומינית - שנחשבו גם הם במחקר. גורמים ביולוגיים וחברתיים משולבים היו מדויקים ב-88.5 אחוז בניבוי APD.
המחקר החדש הזה הוא מחקר הדמיית המוח המבני הראשון של כל קבוצה אנטי-חברתית, אמר ריין, והוא משמעותי מכיוון שהנבדקים מגיעים מהקהילה הכללית ולא מבתי כלא, ומכיוון שהמחקר היה מבוקר עבור כמה גורמים חשובים, כמו שימוש בסמים ובעיות נפשיות שאינן קשורות ל-APD, שיכולות היו להיות קשורות ישירות לחסר המוחי.
ממצאים קליניים, תפקודיים ומבניים כמו זה של ריין מסתכמים למקרה משכנע שלפיו אנשים אנטי-חברתיים, שגדלים מלידה או מילדות מוקדמת עם ליקויים קדם-מצחיים, מתמודדים עם חומרה נגדם.
"אנחנו מדברים על נטייה להתנהגות אנטי-חברתית", הדגיש ריין. "יש אנשים שיש להם ליקויים קדם-מצחיים לא הופכים לאנטי-חברתיים, ולחלק מהאנשים האנטי-חברתיים אין ליקויים קדם-מצחיים. חשוב להבהיר שביולוגיה היא לא גורל."
למרות זאת, הממצאים של ריין מעלים שאלות אתיות חשובות לגבי אשמה ורצון חופשי. "באיזו מידה", הוא שאל, "האם עלינו לקחת בחשבון תפקוד מוחי מופרע כחלק מהסיבה לסוגים מסוימים של פשע? בהנחה שאנשים אלו אינם אחראים לנזק המוחי של עצמם, האם עלינו להטיל עליהם אחריות מלאה לפשע שלהם. מעשים?"
כיום, אין דרך לתקן נזק או גירעונות מוחי בקנה מידה גדול.ובכל זאת, אמר ריין, החברה יכולה לעבור לטפל בבעיית האלימות המבוססת ביולוגית. "בואו לא נשכח את ההתעללות הפיזית והמינית או את העוני. זה מאוד חשוב. אבל אני חושב שאחת הסיבות לכך שלא הצלחנו לספק טיפולים והתערבויות יעילים היא שהתעלמנו מהצד הביולוגי של המשוואה.
"אנחנו צריכים למקד משאבים בקבוצה קטנה של ילדים, 5%, שיבצעו 50% מהפשע והאלימות בהמשך החיים", המשיך ריין. "להתמודד עם מבוגרים כלואים זה כמעט בזבוז זמן. התמודדות עם ילדים כשהם עבריינים נוער היא מאוחרת מדי. אנחנו חייבים להגיע לילדים האלה הרבה יותר מוקדם בחיים, כשהמוח יותר פלסטי."
ריין הציע מספר התערבויות שניתן ליישם. לטיפול קוגניטיבי והתנהגותי ולטיפול תרופתי יש פוטנציאל. ביופידבק - אימון ילדים או מבוגרים לשלוט ברמות הגירוי שלהם - יכול להיות כלי שימושי. וילדים יכולים להיות מתועלים לפעילויות בטוחות שעשויות לספק את הנטייה הטבעית לגירוי ולנטיות התוקפניות שלהם, ולהרחיק אותם מאורח החיים האנטי-חברתי והפושע שאליו הם עלולים ליפול אחרת.
"מחקרים באנגליה מראים שלמומחים לסילוק פצצות מהצבא יש דופק נמוך במנוחה", אמר ריין. "זה מאוד מעניין, כי זה גורם לי לתהות האם גם נטייה ביולוגית להתנהגות אנטי-חברתית יכולה להיות אדפטיבית. החברה זקוקה לאנשים חסרי פחד, אחרי הכל, אנשים שעשויים לתרום לחברה כמומחי פינוי פצצות, כבאים וטייסי ניסוי אם הם יכולים להיות. זיהה ועזר בזמן."
ריין, פרופסור לפסיכולוגיה במכללה לאותיות, אומנויות ומדעים של USC, הוא המחבר הראשון של המאמר בכתב העת ומחברו של ספר שכותרתו "הפסיכופתולוגיה של הפשע: התנהגות פלילית כהפרעה קלינית."
מחברי המאמר בכתב העת הם Todd Lencz, Hillside Hospital, North Shore-Long Island Jewish He alth System; סוזן ביהרל ולורי לאקאס, המחלקה לפסיכולוגיה, המכללה לאותיות, אומנויות ומדעים של USC; ופטריק מ. קולטי, המחלקה לרדיולוגיה, בית הספר לרפואה של USC Keck.
מחקר זה נתמך על ידי מענקים למחבר הראשון מהמכון הלאומי לבריאות הנפש וקרן Wacker.
