2023 מְחַבֵּר: Bailey Leapman | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-20 22:47
DALLAS, 1 בפברואר - קרינה שימשה זמן רב כשיטה להרג תאים סרטניים. כעת חוקרים אומרים שהקרינה נראית מבטיחה כדרך להרוג את צמיחת יתר של תאי רקמה שעלולה להוביל לחסימה מחדש של עורק הלב, על פי דיווח בגיליון היום של Circulation: Journal of the American Heart Association.
"הקרינה עשויה יום אחד להציע פתרון לבעיה ארוכת שנים - חסימה מחדש של עורק הלב לאחר ניתוח אנגיופלסטיקה, במיוחד בחולים המקבלים סטנטים", אומר המחבר הראשי פול ס. Teirstein, M. D., מנהל קרדיולוגיה התערבותית ב-Scripps Clinic בלה ג'ולה, קליפורניה. באנגיופלסטיקה, צנתר עם קצה בלון מושחל לתוך העורק החסום ולאחר מכן מנפחים את הבלון כדי להרחיב את הכלי שהצטמצם. לפעמים משתילים סטנט - סליל מתכת - כדי להחזיק את דפנות הכלי פתוחות. עם זאת, רופאים גילו שהצטברות של רקמת צלקת הגורמת לחסימה מחדש של העורק היא סיבוך שכיח לאחר הכנסת סטנט.
במחקר זה, סרט המכיל כדורים רדיואקטיביים אטומים - טכניקה הנקראת ברכיתרפיה - הושחל לתוך העורק הפגוע. הסרט הושאר במקומו למשך 20 עד 45 דקות כדי לתת את מינון הקרינה שנקבע לעורק, ולאחר מכן הוסר. חוקרים מדווחים כי לאחר שלוש שנים לחולים שקיבלו את ההקרנה היה פחות ממחצית שיעור החסימה מחדש בהשוואה לחולים שלא עברו את טיפול ההקרנה.
"ברכיתרפיה היא בעלת ערך מיוחד למטופלים עם חסימה חוזרת בתוך הסטנט, שאין עבורם חלופה יעילה מכיוון שמחלת העורקים הכליליים שלהם כל כך חמורה", אומרים מחברי מאמר מערכת נלווה, דיוויד או.וויליאמס, M. D., ובארי ל. שרף, M. D., חטיבה לקרדיולוגיה באוניברסיטת בראון. שרף, פרופסור חבר לרפואה באוניברסיטת בראון אומר כי "המחקר מקל על חלק מהלא ידועים" לגבי היעילות ארוכת הטווח של טיפול ההקרנה. "זהו כעת המחקר הגדול ביותר עם מעקב ארוך טווח של הטיפול הזה", הוא אומר. למרות שמחקרים קודמים מצאו שקרינה תוך כליליות בטוחה ויעילה, המדענים המעורבים במחקר האחרון הזה רצו לברר אם ההליך הצליח בטווח הארוך, וגם לוודא שאין השפעות בריאותיות שליליות ארוכות טווח. עם זה.
"חששנו שעשויות להיות השפעות שליליות שיעלו על היתרונות, ושאנחנו רק נדחה את החסימה מחדש של העורקים האלה", אומר טירשטיין. "עם זאת, מחקר זה אומר לנו שאחרי שלוש שנים, הקרינה התוך כלילית ממשיכה להיות דרך בטוחה לטפל בחסימות מחדש של עורקי הלב."
לכל החולים במחקר היו סטנטים, ולחלקם היו חסימות חוזרות בתוך הסטנט. 26 חולים קיבלו את הטיפול בקרינה ו-29 לא. שלוש שנים מאוחר יותר, רק ל-15.4% מהחולים בקבוצה שטופלה בקרינה היו חסימות מחדש של עורק הלב הפגוע, בהשוואה ל-48.3% מהקבוצה שלא טופלה.
בנוסף, חוקרים גילו ששיעור מקרי המוות, התקפי הלב והחסימות היה נמוך בהרבה בחולים שטופלו בהקרנות בהשוואה לקבוצה שלא טופלה (23.1 אחוז לעומת 55.2 אחוז).
טירשטיין אומר שלמרות שתוצאות המחקר מבטיחות, זה לא אומר ש-10 עד 20 שנים מההליך יראה את אותה יעילות. "זה יהיה מוקדם להמליץ על טיפול בקרינה כקו הטיפול הראשון לחולים עם עורקי לב סתומים", הוא אומר ומוסיף כי יש צורך במחקר מדעי נוסף.
כותבי המערכת מוסיפים כי יש לערוך מחקר נוסף על תת-קבוצות מטופלים ספציפיות, כולל אלו שמקבלים את שתלי הקרינה הן עם או בלי תומכנים, וכי יש להשגיח על מטופלים אלו למשך פרק זמן ארוך יותר, כמו חמישה עד 15 שנים לאחר ההליך.
מחברים שותפים כוללים את Vincent Massullo, M. D.; שיריש ג'אני, Ph. D.; ג'פרי ג'יי פופמה, M. D.; רוברט ג'יי רוסו, M. D., Ph. D.; ריצ'רד א. שץ, מ.ד.; Erminia M. Guarneri, M. D.; סטיבן סטיוטרמן, מ.ס.; קתלין סירקין, R. C. V. T.; דוד א. קלאוטיאר, ב"ש; Martin B. Leon, M. D. and Prabhakar Tripuraneni, M. D.
